יום שלישי, 15 באוגוסט 2017

עו"ד נועם קוריס כותב על כשרות משפטית

עו"ד נועם קוריס כותב על כשרות משפטית

עו"ד נועם קוריס בוגר תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

נושא זה עוסק בצדדים לקשר החוזי: האם אדם שגורם נזק הוא כשיר להיתבע בגין הנזק שנגרם. בניגוד לענפי המשפט הסמוכים, דיני החוזים מבוססים על הסכמה וזה היסוד שמאפיין אותו מהם.
הקשר בין כשרות משפטית ל- חוזים:
  • החוק יתערב וישלול את כשרותו של מי בעיני החוק יש ספק שרצונו הוא - רצון אמיתי והסכמתו היא - הסכמה אמיתית, ולכן יטיל החוק מגבלות על קטינים, חולי נפש וכו'…
  • אם אנו מסיקים שנשללה כשרותו המשפטית של אחד הצדדים לחוזה - זו סיבה להפרת חוזה.
מי יכול להיות צד לחוזה?
בני אדם = אישיות משפטית טבעית רק בני אדם ותאגידים הם צד לחוזה
תאגידים = אישיות משפטית מלאכותית
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות עוסק בכשרות משפטית של בני אדם ולא של תאגידים. בחוק הכשרות המשפטית נראה שסעיפים 1 ו- 2 מדברים על אותו דבר, אך המחוקק לא כותבב דברים מיותרים ולכן סעיף 1 - כשרות משפטית רחבה = כשרות משפטית לזכויות או חובות,, כשרות המוענקת לבני אדם. סעיף 2 - כשרות משפטית מצומצמת = כשרות לפעולה משפטית -- פעולה משפטית היא הדרך בה אנו רוכשים זכות או מתחייבים בחיוב. כריתת חוזה היא הפעולהה המשפטית המובהקת ביותר.
עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס

כשרות משפטית של תאגידים:
בתאגידים שני סוגי הכשרות יבואו יחד. לדוגמא - סעיף 22 לפקודת החברות: "מיום מסויים החברה היא תאגיד כשר לכל זכות וחובה ופעולה משפטית"
סעיף1   סעיף 2
תאגיד - הצורך במוסד משפטי זה נולד בד בבד עם תהליך המהפכה התעשייתית. הרעיון של חברה, היה ביסודו - ריכוז הון ומשאבים: קבוצת אנשים, שלכל אחד יש מה לתרום התחברה יחדד ויצרה חברה בע"מ = תאגיד. זהו כלי חשוב מאוד לכלכלה.

מאפייני חברה:
  1. אישיותה המשפטית של חברה נפרדת לחלוטין מאישיותם המשפטית של בעלי המניות שלה (לכל אדם בחברה אישיות משפטית נפרדת ולחברה אישיות משפטית נפרדת).
  2. כאשר אדם הופך לבעל מניות בחברה, אי אפשר להבחין בין נכסי האדם לנכסי החברה.
תיאוריות שונות לגבי השאלה - כיצד מסבירים את העובדה שלתאגיד יש אישיות משפטית וכשרות משפטית?
נועם קוריס

מהי כשרותם המשפטית של התאגידים? - יש כמה כללים שנכונים לגבי כל התאגידים:
  1. תאגיד חייב לפעול באמצעות אורגנים שפועלים בשמו (כמו מנכ"ל וכו'…) לדוגמא - כאשר חברה באה לחתום על חוזה, חשוב לברר במסגרת הכשרות המשפטית, שמי שחותם הוא אורגן מוסמך של החברה.
  2. ישנן מגבלות מסויימות שאינן מתאימות לתאגיד מעצם היותו תאגיד, אישיות מלאכותית, למשל - תאגיד לא יכול להתקשר בחוזה נישואין.
  3. היקף הכשרות המשפטית - יכול להיות שלתאגיד תינתן כשרות משפטית לעניינים מסויימים ולא לעניינים אחרים. בעבר הייתה לכך משמעות רבה יותר היות וחברה שחרגה ממטרותיה - פעולתה לא הייתה תקפה, אך החברות החכימו יותר והגדירו את כל המטרות האפשריות בחברה.
  4. לתאגיד אין כלל מרכזי ואין הנחה כללית שיש לו כשרות, אלא יש לבדוק לגבי כל תאגיד ותאגיד את הכשרות המשפטית שיש לו.
ניתן לחלק את התאגידים ל- 3 סוגים:
  1. תאגידים פרטיים - חברה בע"מ, שותפות, עמותה וכו'… תאגיד פרטי מוסדר בחוק: חברה -בפקודת החברות, שותפות - בפקודת השותפויות. החוק אינו מקים את התאגידים אלא קבוצת בני אדם שהחליטו לעמוד בתנאי אותו חוק ולהקים חברה. התנאים ליצירת התאגיד מצויים בחוק.
  2. תאגידים סטטוטוריים - המועצה לשיווק הפרי, מועצת הלול וכו'… תאגיד סטטוטורי מוקם ע"י החוק. חוק האפוטרופוס הכללי מקים תאגיד סטטוטורי בשם האפוטרופוס הכללי, לכל חוק יש אתת הכשרות המשפטית של התאגיד, בחוק כתוב מי מקים את התאגיד, מי יהיה חבר בו וכו'…. זהוו תאגיד מכוח החוק וכאשר מבטלים חוק יבוטל גם התאגיד הסטטוטורי.
  3. תאגידים שמקורם בחוק והקמתם בהחלטה מנהלית - עירייה, מועצה מקומית, איגוד ערים לכבאות וכו'…. תנאי ההקמה של תאגיד זה מופיעים בחוק: פקודת העיריות קובעת - מה זוו עירייה, מהי כשרותה וכו'… אך היא לא מקימה אותה, אלא הפקודה נותנת לשר הפנים אתת הסמכות להקמת העירייה והוא מכריז לאחר החלטה מנהלית על הקמתה.
דוגמאות לתאגידים:
  • נציגות הבית המשותף (וועד הבית) - עפ"י חוק המקרקעין תשכ"ט - סעיף 69 - זהו תאגיד.
  • וועדה מקומית לתכנון ובניה - חוק תיכנון ובנייה. בכל החוק לא מוזכרת המילה תאגיד ולכן זה יצר אי בהירות היות ואנשים נוטים להתבלבל בין וועדה מקומית ל- רשות מקומית. פתרון הבעיה נמצא בע"א עיריית בני ברק והוועדה המקומית לתיכנון ובנייה נ' רוטברד לאחר דיון ארוךך וממצה במהות התאגיד. לכל אורך החוק פזורים סעיפים המקזים לוועדה כוחות וסמכויות שאיןן ספק שהם מעידים על כשרות משפטית בפן השלטוני - כלומר זוהי רשות שלטונית, ובפן הפרטי - כלומר היא אינה קשורה לעירייה.
  • האפוטרופוס הכללי - חוק האפוטרופוס הכללי מגדיר את התאגיד המשפטי. זהו התאגיד היחיד בארץ, שמורכב מאדם אחד שהוא בעל שני כובעים: א. הוא יכול לעשות פעולות כאדם פרטיי בכשרות הפרטית שלו. ב. הוא יכול להתקשר כתאגיד בחוזה במסגרת האפוטרופוס הכללי.
  • חברה בייסוד - אין לה כשרות משפטית היות ומועד כשרותה חל מהיום בו נרשמה אצל רשם החברות. בפ"ד מנהל מס שבח מקרקעין נ' קופטש - נשאלה השאלה: האם יכולה להיותת לחברה בתהליך ייסוד (שעדיין לא נרשמה) איזושהי כשרות משפטית? ביהמ"ש לא שלל אתת האפשרות, אך אמר שאם כן הכשרות תהיה מאוד מוגבלת ומצומצמת לצרכים מסויימים כמו - ענייני מיסוי, לאותם עניינים שהיא שמה לה כמטרות לייסוד החברה, ובתנאי שבסופו של דבר החברה קמה.
  • מפלגה - תאגיד פרטי.
סעיף 3 לפקודת החברות קובע כמה אנשים רשאים לייסד חברה ומהן הדרישות להקמת תאגיד. בחברה יש מסמכים שנקראים - תזכיר החברה ותקנון החברה (או תקנות החברה). סעיף 22 קובע שרק מהיום שהחברה נרשמת כתאגיד בתעודת הרישום אצל רשם החברות, היא בעלתת כשרות משפטית. פירוק החברה הוא אך ורק כשמוחקים אותה מרשם החברות. כדי לדעת מהי הכשרות המשפטית של חברה - לא מספיק לבדוק אצל רשם החברות אלא יש לראות בתוך החברה.
סעיף 1 לפקודת השותפויות קובע ששותפות היא "חבר בני אדם שהתקשרו בקשרי שותפות". קשרי שותפות = קבוצת אנשים שהתאגדו יחד לצורך עשיית עסקים, אך לא התאגדו בחברה.. סעיף 4קובע - שותפות שהוקמה לעסק - חייבת ברישום תוך חודש מהיום שהחלה, אך יש לה כשרות משפטית גם אם לא נרשמה.
רישום קונסטיטוטיבי (מהותי) - חברה. הרישום יוצר את הכשרות ובלעדיו אין כשרות.
רישום דקלרטיבי (הצהרתי) - שותפות. הרישום לא יוצר את הכשרות וגם בלעדיו יש כשרות.
כשרות משפטית של בני אדם:
כשרות זו מוסדרת ב"חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסית תשכ"ב 1926"
סעיף 1 עוסק בכשרות הרחבה - כשרות לזכויות וחובות. במשפט הישראלי כשרות זו מופיעה אצל כל אדם וללא הגבלה, במהלך כל חייו. אדם חי = מגמר לידתו. אדם מת = כאשר הוא נירשםם כמת במירשם האוכלוסין. יוצאים מן הכלל הם: בחוק הירושה - לעובר יש כשרות להיות יורש אםם המוריש נפטר בזמן היותו עובר, בפקודת הנזיקין - סעיף 78 קובע כשרות של ילד או עובר,, לתבוע את מי שבמעשה עוולה גרם למותו של מי שעתיד היה להיות מפרנסו של אותו עוברר (אביו).
סעיף 2 עוסק בכשרות המצומצמת לפעולות משפטיות, כולל כריתת חוזה, כל אדם כשר לפעולות  משפטיות אלא אם נשללה כשרותו בחוק או בפ"ד ולא בשום דרך אחרת.
סעיפים 4-7 קובעים מגבלות וסייגים על כשרותם של קטינים, בסעיף 8 מנויות ההגבלות האחרות של אדם בקשר לכשרות והם: חולי נפש או לקויים בשכלם. סעיף 9 אומר שברגע שנדע אתת התנאים להגבלות ביחס לקטינים, ממילא נדע אותם ביחס לפסולי דין שהוכרזו כך ע"י ביהמ"ש.. מה ההבדל בין הגבלת כשרות ל- שלילת כשרות?
VOID - בטל מעיקרו, חסר כל תוקף מלכתחילה. VOIDABLE  - ניתן לבטלו מכאן ולהבא.
שלילת כשרות = מי שכשרותו המשפטית נשללה, כל פעולה משפטית שהוא עושה היא - VOID.
הגבלת כשרות = מי שכשרותו הוגבלה, כל פעולה משפטית שהוא עושה, ניתנת לביטול בתנאיי החוק.
החוק שולל או מגביל את הכשרות המשפטית של פסולי דין כדי להגן עליהם ועל האינטרסים שלהם וזאת משום שבסיס דיני החוזים הוא יסוד ההסכמה שבאה מתוך הבנה וביחס לפסולי דין וקטינים, אנו מניחים שאין להם הבנה מספקת על טיב ההתקשרות החוזית. הגנה זו מוצדקת כל עוד שיקול הדעת שהופעל הוא שיקול דעת של קטין או פסול דין שעבר דרך מסננת של אדם בגיר. סעיף 3: קטין = אדם שלא מלאו לו 18. בגיר אדם מעל גיל 18.
על מרבית החוזים שנעשים ע"י קטינים יש הגבלת כשרות ולא שלילת כשרות ולכן על רוב המקרים חלים סעיפים 4 ו- 5 שקובעים את הכלל - "לגבי קטינים קובע ביהמ"ש הגבלת כשרות"..  כאשר קטין כורת חוזה, הוא בד"כ תקף. לכלל זה יש חריגים לשני הכיוונים:
  1. ישנם סוגים של התקשרויות חוזיות שביחס אליהם יש לקטינים ולפסולי דין כשרות (כמעט) מלאה כלומר - חוזה כזה שקטין עושה דינו - תקף ולא ניתן לביטול מטעמי כשרות. חריג זה מוסדר בסעיף 6.
  2. חוזים בהם יש שלילת כשרות כלומר - אין להם תוקף בכלל. חריג זה מוסדר בסעיפים 6 א' ו- 7.
סעיף 4 - "פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו"
החוזה תקף                                הסכמה גיל 18                           כריתת חוזה    גיל 0    
ההסכמה היא של האפוטרופוס אבל גם אם אין הסכמה - החוזה תקף! אז למה צריך הסכמה? ההסכמה בסעיפים 4, 5 לא באה לתת תוקף לחוזה, אלא לשריין אותו מפני ביטול, ז"א - חוזהה שנעשה עם הסכמה הוא תקף ולא נותן תוקף לביטול וחוזה שנעשה בלי הסכמה הוא תקף ונותןן תוקף לביטול. סעיף 4 ממשיך - "ההסכמה יכולה להינתן מראש או למפרע לפעולה מסויימת אוו לסוג מסויים של פעולות" - בפ"ד מלכה נ' חלב - נאמר שההורים נתנו את הסכמתם לסוג זה שלל פעולות קנייה ומכירה = התעסקות בכרטיסי מפעל הפיס. אם כן - ההסכמה יכולה להיות אוו ספציפית או לסוג מסויים של פעולות, אך לא לכל הפעולות היות והסכמה כזו היא חסרת משמעות. "יכול נציגו שלקטין לבטל הסכמתו לפעולה" - מדובר על ביטול הסכמה ולא על ביטול חוזה. בכל חוזה כזה יש את נקודת הזמן של כריתת החוזה ואת נקודת ביצוע החוזה.
בבג"ץ כנן נ' שר הביטחון - הביע השופט חיים כהן את דעתו ואמר שכריתת חוזה זו פעולה משפטית נפרדת וביצוע החוזה זו פעולה משפטית נפרדת, והוא מבחין בין 222 מצבים:
  1. קטין כורת חוזה, הוריו נתנו הסכמה מראש ומועד ביצוע החוזה הוא בתוך תקופת הקטינות. הסכמת ההורים היא לשתי הפעולות המשפטיות. מה קורה אם נכרת החוזה ורוצים לבטלו? השופט חיים כהן אומר שזה אפשרי היות וכל עוד לא בוצע החוזה אפשר לבטלו. ז"א - יש חוזה תקף ומחייב שלכאורה אי אפשר לבטלו אבל ההורים חוזרים בהם לגבי ההסכמה לביצוע ואז - אם זה בתקופת הקטינות, אז הקטין לא מחוייב לבצע את החוזה. ההורים לעומת זאת מפירים חוזה בכך שהם גורמים להפרת החוזה ע"י הקטין = "גרם הפרת חוזה"
 18      ביצוע כריתת  הסכמה 0  שתי פעולות משפטיות נפרדות
  1. ביצוע החוזה אמור להתרחש אחרי שהקטין כבר בגיר. כאן המצב שונה היות ואין ספק שהחוזה תקף ולא ניתן לביטול כי ההורים לא ביטלו את הסכמתם לחוזה, ואז דינו של בגיר זה - לקיים את החוזה.
רוב שופטי בימ"ש עליון לא מקבלים ניתוח זה והם סבורים שהפעולה המשפטית של כריתת חוזה כוללת ממילא את הביצוע ולכן היכולת לבטל את ההסכמה קיימת עד לכריתת החוזה.
סעיף 5 (1) דן בשאלה באיזה תנאים ניתן לבטל חוזה שנעשה מבלי הסכמת הנציג, שהרי אמרנו שסעיפים 4, 5 מלמדים שחוזה שנעשה ללא הסכמת הקטין הוא תקף אך ניתן לביטול. סעיף 5  קובע שהחוזה ניתן לביטול בשני תנאים:
  1. לא הייתה הסכמה (אם הנציג נתן הסכמה - החוזה משוריין בפני ביטול) ואם הנציג נתן הסכמה אז הוא ביטל אותה לפני כריתת החוזה.
  2. ביטול נעשה תוך חודש מהיום בו נודע לנציג על כריתת החוזה, עבר חודש והוא לא ביטל - הוא לא יכול לבטל יותר, החוזה תקף.
סעיף 5 (2) אומר שאם במהלך כל תקופת הקטינות לא נודע להורים על החוזה ולכן לא הייתה מצידם הסכמה (שזה תנאי מקדמי) אז לקטין, ביום שהוא הופך לבגיר - יש חודש לבטל אתת החוזה, היות ומהיום שהקטין הופך לבגיר, להורים אין כבר זכות הכרעה. שתיקה במשך חודש שווה הסכמה כי היא משריינת בפני ביטול.
סעיפים 4 ו- 5 קובעים את הכלל שהוא - "לגבי קטינים קובע ביהמ"ש הגבלת כשרות". לכלל זה יש שני חריגים משני כיוונים: I סעיף 6 - ישנם סוגים של התקשרויות חוזיות שביחס אליהם ישש להקטינים ולפסולי דין כשרות כמעט מלאה וחוזה כזה שקטין או פסול דין עושה - תקף ולא ניתןן לביטול. II סעיפים 6 (א) ו- 7 - מקרים של שלילת כשרות.
סעיף 6 א' - "פעולות בטלות" - סוג זה מדבר על רכישת נכס באשראי, בלי אישור ההורים אין תוקף לעסקה - יש כאן שלילת כשרות גם אם לכאורה נראה שיש כאן כשרות מלאה כי קטין רגילל לשלם במזומן, אך בגלל שזה באשראי גובר סעיף 6 א' על סעיפים 6 ו- 5. סעיף זה לא מסתפק בעסקת רכישת נכס באשראי אלא ממשיך ומציין עוד סוגים של עיסקאות כמו - שכירות נכס וכו'… והסיבה לכך היא שעסקאות אלה עלולות לשמש כהסוואה לעסקאות מכר בתשלומים. דוגמא - מכירת שעון לקטין ב- 1000 ש"ח וב- 10 תשלומים של 100 ש"ח - זו עסקת אשראי שה- 1,000 ש"ח כוללים בתוכה את האשראי שנגבה מהקטין. אם החוק היה מדבר על איסור רכישת נכס באשראי, אפשר היה להשכיר לקטין את השעון לתקופה של  10 חודשים, דמי השכירות היו  100 ש"ח לחודש ובסוף התקופה הוא יכול היה לקנות את השעון תמורת 1 שקל (סעיף זה הוסף עקב זעקה שהגיעה אל הכנסת כאשר סוכני מכירות שעברו מבית לבית, מכרו דברים שונים לקטינים שהתפתו לחתום על עסקאות האשראי האלה).
[נער רוצה לקנות אופניים ב- 600 ש"ח - אם הוא משלם במזומן - העסקה תקפה ואינה ניתנת לביטול, אבל במקרה שלאבא של חברו יש חנות למכירת אופניים והוא עושה לו הנחה ומוריד לו 200 ש"ח ואף מחלק לו את זה ל- 4 תשלומים של 100 – האם זה תקף? - לא, העסקה אינה תקפה ולכן יש אבסורד בעניין ואולי היה מקום להכניס בסעיף "רק במקרים של אשראי שכולל בתוכו ריבית".]
ההבדל בין שלילת הכשרות שבסעיף 6 א' לבין זו שבסעיף 7 הוא שבסעיף 6 א' על מנת שלעסקה יהיה תוקף, צריך אישור או הסכמה של הנציג בעוד שבסעיף 7 צריך אישור מביהמ"ש.
סעיף 20 (2) - "פעולה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל עפ"י החוק" - ישנם פינקסים רבים המתנהלים עפ"י חוק כמו - "מכירת אונייה" - בפנקס רישום כלי שייט, "מכירת מטוס" -- בפנקס רישום כלי טייס, אך לא כל רישום בפנקס הוא רישום שתוקף העסקה תלוי בו, אמנם ישנם מקרים שללא הרישום בפנקס, הבעלות לא יכולה לעבור גם אם הצדדים רוצים בזה מאוד, אך יש מקרים שגם בלי רישום בפנקס - הבעלות יכולה לעבור. הרישום הראשון נקרא - רישום מהותי == עסקה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס שמתנהל עפ"י החוק, ויש רישום הצהרתי = גם כאן ישש פנקס שמתנהל עפ"י חוק, אך גם אם לא רשמנו בפנקס את העברת הבעלות, הבעלות תעבור.. הדוגמא המובהקת ביותר לרישום מהותי זה - הטאבו. סעיף 7 לחוק המקרקעין - "עסקהה במקרקעין טעונה רישום, העסקה נגמרת ברישום…". אם כן סעיף 20 (2) מדבר על רישוםם מהותי. כאשר קטין עושה עסקה בה הרישום מהותי, נראה כי מדובר בעסקה רצינית הן מבחינת היקפה הכלכלי והן מבחינת המורכבות שלה ומכאן שהיא גם מורכבת מדי מכדי שקטין יוכל לבצע אותה מבלי אישור מביהמ"ש. רוב פסקי הדין שעוסקים בנושא, בקשר לקטינים - מדברים על עסקאות במקרקעין.
בפ"ד שרף נ' אבער קנתה הגב' שרף דירה מקבלן ולאחר כמה חודשים מכרה אותה למשפ' אבער.השופט חיים כהן אמר שההורים אינם רואים בעיה ברכישת דירה ע"י קטינה כשלא ניתן אישור מביהמ"ש, אך באשר למכירת הדירה, הם ניתלו במזל קטינותה של ביתם כדי לנסות להתחמק מהחוזה.
הגב' שרף כרתה חוזה עם משפ' אבער - למכירת דירה, בזמן שהגב' שרף הייתה קטינה. משפחתה של שרף רצתה להתנער מן העסקה והיא הודיעה למשפ' אבער כי אי אפשר לקיים את החוזה כי הוא לא חוקי. הקונים רצו להפוך את החוזה לחוקי ופנו לביהמ"ש שייתן אישור לחוזה. בעוד הבקשה עומדת, הפכה גב' שרף לבגירה ואז בעצם כבר לא צריך את אישור ביהמ"ש ולכן שינו הקונים את תביעתם וביקשו מביהמ"ש שיכיר בחוזה כתקף ומחייב את משפ' שרף לקיים את עסקת המכר. דעת המיעוט - השופט חיים כהן סותר את ההלכה שנקבעה בדיון נוסף בהרכב שלל 5 שופטים בפ"ד נחיל נ' לוי שגם שם היה בדעת מיעוט. הוא מנמק את דעתו בשני נימוקים:
  1. אם ההורים התקשרו ללא אישור ביהמ"ש, זוהי התקשרות ללא סמכות ולכן מכוח סעיף 5 (2)  אפשר לבטל את החוזה.
  2. כריתת חוזה היא פעולה משפטית וביצוע החוזה הוא פעולה משפטית והשאלה היא איזה פעולה משפטית - תוקפה מחייב רישום בפנקס המקרקעין? הביצוע = העברת הבעלות הוא שמחייב את אישור ביהמ"ש וכריתת החוזה = תוקפו אינו מחייב רישום בפנקס, ולכן כריתת החוזה אינה טעונה אישור בימ"ש אלא הסכמת ההורים ובמקרה הזה הייתה הסכמה כך שהחוזה הוא תקף ואינו ניתן לביטול. בשלב הביצוע, כפי שנאמר, צריך את אישור ביהמ"ש אך במקרה זה הביצוע מיועד להתקיים לאחר גיל הבגירות ולכן אין צורך באישור ביהמ"ש וברגע שהקטין מגיע לגיל הבגירות כשהוא כפוף לחוזה, החוזה תקף, מחייב ויש לקיימו.
מבחינת לשון החוק, דעתו של חיים כהן מתיישבת מצויין כי באמת החוק מדבר על עסקה שתוקפה תלוי ברישום ועפ"י סעיפים 6,7 לחוק המקרקעין, רק פעולה משפטית זו, תוקפה תלוי ברישום ולא כריתת החוזה. יתרון נוסף, אומר חיים כהן, הוא שבמציאות זה באמת מה שקורה: קודם הקטין קובע את החוזה בהסכמת ההורים ורק אח"כ פונים לביהמ"ש לאישורו, בעצם כריתת החוזה טעונה הסכמת ההורים ורק אח"כ פונים לביהמ"ש על מנת לקבל את אישור הביצוע.
דעת הרוב אינה מסכימה עם גישה זו, היא רואה את מכלול הפעולות - כפעולה משפטית אחת שתוקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל עפ"י חוק. "סוף מעשה במחשבה תחילה". השופט ברקמפנה לדברים שאמר אנגלרד: "ההגיון העסקי תומך במסקנת הרוב, כי מה הועלנו לקטין אם פטרנו אותו מאכיפת ההסכם, אך חייבנו אותו בתשלום פיצויים", כלומר - לפי חיים כהן החוזה מחייב ואם צריך לבצעו בלי אישור ביהמ"ש, עדיין זו הפרת חוזה אז האם נשלים עם זה שלא נחייב אותו במסירת הקרקע אך נחייבו במתן פיצויים - אין בכך הגיון כלכלי. ממשיך ברק ואומר - כאשר יפנו לבימ"ש בבקשת אישור, עפ"י חיים כהן החוזה תקף, האם זה הגיוני שביהמ"ש לא יאשר חוזה שהוא כבר תקף, אין בזה כל הגיון, ולכן גם אם זה לא בדיוק תואם את לשון החוק, כל מכלול פעולות שיביא בסופו של דבר לרישום בפנקס, שמתחיל כבר בכריתת חוזה - טעון אישור ביהמ"ש. דעת הרוב יוצרת בעיה שגם השופט ברק וגם השופט שמגר מנסים להתמודד איתהה והיא - מה דינו של חוזה בתקופה שבין הכריתה ועד לאישור כי הרי בתקופה זו הוא לא תקף.. אפשרות אחת היא שאין לזה כל משמעות עד לאישור ביהמ"ש - זו אינה אפשרות מוצלחת כי כל צד יכול לחזור בו עד אישור בימ"ש. השופט ברק מציע אפשרות שנייה - ייתכן שמדובר בהצעהה מצד אבער ואת הקיבול יהיה אפשר לעשות רק אחרי אישור ביהמ"ש. זוהי אינה הצעה פשוטהה שכן היא מובילה לחיובים נספחים כמו - ההורים צריכים להתחייב, באיזושהי התחייבות נספחת שאינה חלק מהחוזה העיקרי, להביא את העניין בפני ביהמ"ש ולא לחזור בהם מההתחייבות הזאת. מאידך גם הצד השני צריך להתחייב שלא לחזור בו תוך פרק זמן סביר, וזאת כדי לתת לביהמ"ש את הזמן לתת את האישור. במקרה שלנו - אם פרק הזמן הסביר כבר חלף אז אבער יכול לחזור בו מהצעתו והקטינה שהפכה לבגירה, אין צורך באישור והיא תוכל לבצע את הקיבול והחוזה יהיה תקף, ולכן בגלל שהקטינה לא מעוניינת בחוזה, היא לא ביצעה את הקיבול ואז אין חוזה. השופט שמגר מנסה דרך אחרת ואומר שאולי בפרק זמן זה יש איזושהי הצהרת כוונות שלל  הצדדים.
מסויימות
צורת החוזה
אירועון
פתרון
מו"מ לכריתת חוזה – תום לב
תוכן החוזה
תום לב בביצוע - סעיף 39
שערוך חוזים בתוך התקופה החוזית
חוזה לא חוקי (חוזה פסול)
חוזה על תנאי
הפרה צפויה

יום שישי, 11 באוגוסט 2017

עו"ד נועם קוריס – על פייק ניוז, הטיות, ודברים שנראים לגוגל אותו דבר

עו"ד נועם קוריס –  על פייק ניוז, הטיות, ודברים שנראים לגוגל אותו דבר

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס כותב בחדשות כל הזמן.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'
בלינקדין נועם קוריס
נועם קוריס  בקפה דה מרקר

סיפרתי במאמר לפני כמה שנים שנפגשתי בפגישה מוזרה ולא מתוכננת, עם איזה מישהו שטען שהוא מקדם האתרים (איש SEO) הכי טוב במדינת ישראל ולדעתי הוא עשה לא יותר מפייק ניוז. אז כמו עכשיו. יש דברים שממש נראים אותו דבר.

בזמן האחרון ראיתי שאיזה פלוני שמתנהג בצורה מוזרה-דומה, רק שהוא המשיך גם אחרי שניתנו נגדו צווים מבית המשפט, והעתיק הפעם אפילו את הפוסט שכתבתי אז מזמן, ועוד 'הלביש' אותו על עשרות בלוגים ואתרים שכתב בהתחזות ובזהות בדויה, על שמי (עו"ד נועם קוריס), ועוד הוסיף אין סוף פרסומים מכפישים, כוזבים, חצאי אמיתות ובדתות שלמות, ומאחר שהפסקתי כבר מזמן את ייצוגו של אותו לקוח שבגללו 'נדבק' אלי אותו פלוני, לא נשאר לי אלא לומר, שזה ממש נראה לי אותו דבר...

שוב בתוספת הכפשות כוזבות פשוט מוסיפים את שמי יחד עם נושאים ועניינים, שאינם מענייני.

זה קצת מצחיק ויוצא שעדיין די מעודכן, רק שבזמנו סיפרתי, שאותו אחד (אחר), ניסה לשכנע אותי שאין מקדם אתרים יותר טוב ממנו בכל ישראל ושבכלל הוא כל כך תותח בתחום שאפילו גוגל רוצים לשכור את שירותיו לקדם לעצמם את האתר.

בכל מקרה, מי שהתעניין וקרא על "הפלוני" החדש ועל 'נקודת ההדבקות', אז אכן הופנו אלי חשדות ב 2014, וחקירה בישראל, ועוד מתוקשרת, ואפילו ב ynet  נכתב שהייתי 5 ימים בבית לצורכי חקירה, וזה בהחלט דבר לא נעים, אבל רכילויות "תחקירים" מגמתיים או כוזבים לחלוטין וחשדות לחוד – שכן דווקא השאלות שעלו והבדיקה שנעשתה, הראו שלא עברתי שום עבירה.

אז, בזמנו סיפרתי, על מצב בו מנכ"ל החברה מקיש את שמו בגוגל ובעמוד הראשון הוא רואה את שמו של מקדם האתרים, ומבין שאותה החברה שמנסה למכור לו קידום אתרים באמת טובה.

בכל מקרה, אותו אדם שטען בפני שהוא מקדם האתרים הכי טוב בישראל רצה להוכיח לי שהוא באמת כזה טוב בקידום אתרים.
אוי כמה מאמצים טיפשיים הוא עשה, בהתחלה הוא קנה דומיין עם השם שלי (נועם-קוריס) בעברית ועם סיומת קום.
באתר שהקים על הדומיין נועם-קוריס.. הוא הכניס את שמי בצורה רוטינית וחוזרת ללא שום היגיון, הקשר בין המילים, או אסטטיקה מינימאלית, ממש ככה:
"נועם קוריס עו"ד 
נועם קוריס נועם או נועם קוריס הוא נועם קוריס או נועם קוריס הוא עורך דין עו"ד נועם קוריס, נועם קוריס הוא עורך דין מגניב משרד עורכי דין נ. קוריס הוקם על  ידי עו"ד נועם קוריס וקוריס נועם הוא נועם קוריס קוריס קוריס  נועם נועם אילו הייתי נועם קוריס או נועם קוריס אילו הייתי, נועם קוריס אוכל קוראסון כי נועם קוריס אוהב לאכול קוראסנים..."
בכדי לתפוס גם תוצאות טועות לגבי השם שלי, הכניס אותו מקדם אתרים גם את שמי עם טעויות וכל מיני עוויתות, למשל:
"נועם קורייס הוא נעם קוריס או נועם קוריס רוצה להיות קוריס נעם הוא עורך דין קורס בקוריס נועם קוריס נועם יעביר קורס בנושעם נועם קוריס אם נעם קוריס הוא נועם קוריס אז נעם קוריס הוא נועם קוריס נעם קרויס נועם קרויס נועם קוריסי נועם קוריאט ניר קוריס קוריס קורסון נועם קוריס נועםקוריס קוריסנועם..."

המשיך אותו מקדם אתרים אובססיבי ונכנס לאינספור פורמים באינטרנט בכדי להוסיף תגובות שנושאות את שמי "נועם קוריס", יחד עם קישורים לאתר הפיקטיבי שהקים בכתובת נועם-קוריס.קום.
האמת (ומבלי לפגוע בזכויותיי) שזה ממש הצחיק אותי, מאז שאותו אדם החליט להכניס את האתר הפיקטיבי שלו לעמוד הראשון בגוגל, בחיפוש הערך הנושא את שמי "נועם קוריס", התחלתי למצוא את שמי בכל מקום עם קישור לאתר שלו. נועם קוריס בפורום נדל"ן, נועם קוריס בפורום חיילים, נועם קוריס בפורום דתיים, נועם קוריס בפורום מתנדבים, נועם קוריס בפורום מחשבים, נועם קוריס בפורום דיני מיסים וזו רק ההתחלה...
בכל מקרה, ברור שלא שכרתי את שירותיו של אותו מקדם אתרים מגוחך שלא מקפיד ולו על מעט טוב טעם או היגיינה וירטואלית, עד שהיה נראה לי שהבת שלי בת ה- 6 שלומדת בכיתה א' יכולה לכתוב עבורי תכנים לאתר האינטרנט שלי, שיהיו ברמה גבוהה יותר מיכולותיו של ידידנו...
ידידנו לא התייאש כל כך מהר והמשיך לקדם ולקדם את האתר שנושא את שמי (נועם קוריס.קום) מתוך אובססיה מוזרה להוכיח שגוגל הוא רובוט טיפש שמכניס לעמוד הראשון בתוצאותיו אתר שכל מה שיש לו לומר זה את שם הערך שאותו מחפשים במגוון ואריאציות שונות וחסרות תוכן ממשי.
אז אומנם, בניגוד לגולשים גוגל אוהב אתרים שמה שיש להם לומר זה:
"נועם קוריס או נועם קוריס ויש לו משרד שקוראים לו נ. קוריס עו"ד נועם קוריס ועורך דין נועם קוריס הוא עורך דין מגניב כי נועם קוריס רוצה להיות נועם קוריס ושמח שהוא נועם קוריס ולא 
XXXX  אז כשנועם קוריס מסתכל במראה הוא רואה את נועם קוריס שמסתכל עליו מהמראה בחזרה..."
עבר זמן ודעתי לא השתנתה בנוגע למקדם האתרים ההזוי שקידם את האתר הפיקטיבי באובססיביות ילדותית במיוחד. בכל מקרה, לא אישרתי לאותו אדם לעשות שימוש בשמי או לקדם את האתר הפיקטיבי שלו או כל אתר אחר שקשר אל שמי.
הופתעתי לאחרונה לגלות שידידנו התחיל לקדם באתר הפיקטיבי הנושא את שמי עורכי דין אחרים.
לא שאלתי אותם עדיין (את עורכי הדין)  האם הם חושבים שזה חוקי שמקדמים את האתרים שלהם בכאלו שיטות מגוחכות ובעזרת השם שלי וחוץ מזה, גם לא ברור לי למה שאותם עורכי דין יעזרו בקידום אתרים כל כך מגוחך ולא מכובד כמו זה שנעשה על ידי ידידנו ההזוי.
אז אולי ידידנו ההזוי הראה לעולם שהאתר נועם קוריס.קום שמכיל אינספור וריאציות של השם נועם קוריס וקוריס נועם הגיע לעמוד הראשון בגוגל. אבל מלבד העובדה שזה מאוד מחמיא שפותחים לכבודך אתר, הרי שלדעתי אתר כזה ממילא לא יעניין את הגולשים  ולאורך הזמן ודרך המהנדסים והמפתחים של גוגל, אתר כזה גם לא יעניין את הרובוט של גוגל...
אני כשלעצמי חושב שאת הגולשים שמחפשים את השם נועם קוריס בגוגל יותר מעניין לראות את הבלוג של נועם קוריס, או את התיקים בהם טיפל משרד נועם קוריס ואפילו קצת נוסטלגיה על הימים של 
נועם קוריס באגודת הסטודנטים תהיה יותר מעניינת מאוסף הוריאציות המקרי.
ברור שגם אתר משרד עורכי דין נועם קוריס או מאמרים שכתב נועם קוריס בדה מרקר ,nfc  אקדמיקס ב  pc.co.il, או מאמרים ב – y-net , כלכליסט, NRG  או דה מרקר שנכתבו עליו יותר יעניינו את הגולשים מאשר אוסף הוריאציות של השם נועם קוריס (וגם עו"ד נועם קוריס ב saloona
)

אבל גוגל זה גוגל וגולשים הם גולשים. 

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין
עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

הכל לטובה והכל באהבה ושיהיה בהצלחה לכל מקדמי המילים, הטובים והטובים יותר.

עו"ד נועם קוריס

יום שני, 7 באוגוסט 2017

עו"ד נועם קוריס - סיפור על רכישת דירה

סיפרתי באתר החדשות כל הזמן, על כל מיני הרפתקאות שחוויתי כבעלים של משרד עורכי דין נועם קוריס ושות', בתחום חדלות הפרעוןהוצאה לפועל, בתחום התביעות הייצוגיותחוק הספאםדיני ביטוח, וקיזוז מע"מ אבל היום אני רוצה לספר לכם על חוויה אחרת לגמרי, שקשורה דווקא ליהודי חביב שנקרא לו מ' ולקולגה שלי מתחום הנדל"ן.

מ' התלהב למדי מעסקת רכישת הדירה שהצליח לאתר אחרי חיפושים, השוואות וכיתות רגליים הנדרשים בכדי להפוך את אחת ממודעות מכירת הדירה הרבות בלוח, לעסקה ממשית של קניית דירה.
הוא היה רגע לפני חתימה על 'זיכרון דברים' לרכישת הדירה, לאחר שביקר בדירה פעמיים, לאחר שהמחיר כבר סוכם, ודירת 4 החדרים, שהייתה לדברי הנכד שהראה את הדירה רק בבעלות הסבתא הקשישה.
מ' אפילו פגש את הסבתא הקשישה, והשתכנע שאכן היא החליטה לקבל את הזמנת משפחתו של בנה להתגורר עימם ואז שנייה לפני שחתם, החליט להתקשר לעורכת הדין מתחום הנדל"ן שהכיר.
אני בדיוק ישבתי ליד עורכת הדין מתחום הנדל"ן שהכיר, במשרדה, בנוגע לעניין משפטי אחר, והסכמתי לחכות כמה דקות, בכדי שתערוך בזמן אמת בדיקה ראשונית בטאבו בשביל הלקוח שלה. אחרי הכל חתימה על זיכרון דברים בנסיבות אלו מחייבת את הצדדים.
אז היא בדקה.
בדיקה קצרה העלתה,  שהדירה כלל לא בבעלותה המלאה של הסבתא, ולפי רישומי הטאבו, רק מחצית מהדירה רשומה ע"ש הסבתא, והמחצית השניה רשומה ע"ש בעלה,  הסבא שנפטר זה מכבר.
בדיקה נוספת העלתה,  שלמרות שהסבא ז"ל נפטר לפני שנים רבות, בני המשפחה מעולם לא פעלו להוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה – מסמך משפטי הקובע מי יורשיו של המנוח, מסמך אותו יש להציג בטאבו, בין היתר, על מנת שניתן יהיה לרשום את הזכויות בדירה ע"ש היורשים.
אז זה לא אומר שמישהו בכוונה שיקר, אבל מסתבר שאותה הסבתא למרות רצונה העז, לא יכלה בכלל בשלב זה למכור ולהעביר ברישום את מלוא הזכויות בדירה, אלא לכל היותר מחצית מזכויותיה הרשומות.
כמו-כן התברר כי על הדירה רובץ שעבוד -  משכנתא משנות ה-60 בסכום לא מבוטל בלירות, כשהמשכנתא לטובת גורם פרטי שאינו מוכר כלל לסבתא, והיא אינה יודעת אפילו באיזה נסיבות ומדוע נרשמה המשכנתא, שכן בעלה המנוח הוא שטיפל בעניינים אילו.
והנה, תוך לא הרבה זמן, ראיתי שוב הוכחה כמה חשוב, שכשקונים או מוכרים דירה כדאי שיהיה עורך דין או עורכת דין מתחום הנדל"ן, שיחסכו עוקצים לא נעימים, אי הבנות, ובעיות אחרות.

עורכת הדין מהסיפור היא עו"ד יפית לוי.

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004

נועם קוריס עורכי דין