יום חמישי, 28 בפברואר 2019

הפריע לשוטר, שיבש הליכי משפט ולא יקבל "חלון" מהאיזוק האלקטרוני

הפריע לשוטר, שיבש הליכי משפט ולא יקבל "חלון" מהאיזוק האלקטרוני
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צקאפח) בעמ"ת 32724-10-18 מיום 17.10.2018, בה התקבל ערר של המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט רפרי) מיום 14.10.2018, בגדרה הורה בית משפט השלום על פתיחת חלונות באיזוק האלקטרוני, לצורך יציאת המבקש לעבודה.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רכוש ועבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה בקלות ראש, הפרת הוראה חוקית, נהיגה בזמן פסילה ושיבוש הליכי משפט. יצוין, כי למבקש עבר פלילי לא מבוטל, הכולל הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות, בגינן אף ריצה עונש מאסר.

בהחלטה מיום 21.3.2018, קבע בית משפט השלום כי ישנן ראיות לכאורה בעניינו של המבקש, אך קיימת בהן "חולשת-מה", והורה על מעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני ובפיקוח של אשתו ומפקחת נוספת. ביום 14.10.2018 הורה בית משפט השלום על פתיחת חלונות באיזוק האלקטרוני לצרכיו הרפואיים של המבקש, ועל מנת שיוכל לצאת לעבודה.
על החלטה זו הגישה המשיבה ערר. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר, במובן זה ששלל יציאתו של המבקש לעבודה, וביטל את אישור היציאה "הגורף" שניתן למבקש לצורך צרכיו הרפואיים.
כלל הוא כי רשות ערר ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים. הבקשה שלפנינו אינה נמנית עם אלו ואינה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש. טענתו העיקרית של המבקש היא כי החלטתו של בית המשפט המחוזי משנה את ההחלטה מיום 21.3.2018, באשר היא קובעת כי ישנן ראיות לכאורה בעניינו. על אף שלא נעלם מעיני השוני בין קביעותיהן של הערכאות השונות בעניין עוצמת הראיות, בסופו של יום לא השתנתה נקודת המוצא כי בעניינו של המבקש ישנן ראיות לכאורה, כך שבית המשפט המחוזי לא "התערב" בהחלטת בית משפט השלום מיום 26.3.2018. לסופו של יום, קביעתו של בית המשפט המחוזי שלא להתיר למבקש לצאת מדי יום לעבודה, נסמכה בין היתר על מסוכנותו, ועל כך ש"מעצר בפיקוח אלקטרוני אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם מתן אישור ליציאה לעבודה אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן". בית המשפט העליון דחה את הבקשה ולא מצא להתערב בקביעות אלו במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.
  
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום ראשון, 17 בפברואר 2019

עו"ד נועם קוריס – על גירושין, על כתובה ועל ריבים על מחצית דירה

עו"ד נועם קוריס – על גירושין, על כתובה ועל ריבים על מחצית דירה



נועם קוריס
נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוג עו"ד נועם קוריס ושות' הצטרפו אלינו בפייסבוק נועם קוריס עו"ד  
בשנת 1999, בתור סטודנטים למשפטים, למדנו בבית הספר למשפטים, שכשאר זוג יהודי רוצה להתגרש בישראל קיימת בעניינים מסויימים סמכות מקבילה לפי החוק, לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה.
במילים אחרות, יוצא שאם כבר מחליטים להתגרש אז כדאי למהר ולהיות הראשון שפונה לערכאות, שכן הפנייה הראשונה היא זו שקובעת עם בית הדין הרבני ידון בסכסוך או בית המשפט לענייני משפחה.
הסמכויות המקבילות לכאורה הביאו למצב, שבו מהירה אצבע על ההדק, ולא פעם גם עורכי הדין עוד מאיצים בלקוח או הלקוחה למהר ולהתחיל בהליך הגירושין, בשביל להיות הראשון ולקבל יתרון.
אז הרבה זמן עבר מאז שסיימתי את בית הספר למשפטים והיום המצב שונה, בתי המשפט כמו גם בתי הדין הרבניים לא ממהרים ללכת שבי וכך למשל במקרים בהם אישה דורשת מחצית מהרכוש בבית משפט לענייני משפחה, יש להניח שבית הדין הרבני יקבע שהיא אינה זכאית עוד לכתובה.
עו"ד אלכסנדר כהן (עו"ד אלכס כהן) שעוסק במשפטי גירושין מספר לי, ששוב ושוב מגיעים אל משרדו גברים, אנשים שבורים, לאחר שעלתה תמונה בראשם, לפיה בגירושין האישה תקחח את מחצית הכסף ממכירת הדירה, וגם תדרוש ותקבל את פדיון דמי הכתובה, ובכך למעשה תיקח גם את חצי הדירה השני, שלהם.
עו"ד כהן מסביר, שמרוץ הסמכויות המוכר אומר, שהתביעה בין הצדדים, שהוגשה קודם לבית הדין הרבני- תתנהל בבית הדין הרבני, ואם קודם הוגשה לבית משפט לעניינ י משפחה תתנהל בו.
אם האישה תגיש את התביעה קודם לבית משפט לענייני משפחה, ענייני הרכוש יישמעו שם, ואחר כך האישה יכולה גם לתבוע את כתובה ברבנות. עם זאת האישה לא תקבל תשלום כפול, לפי פסק דין בבלי, כל שקל שהאישה מקבלת בחלוקת רכוש בבית משפט לענייני משפחה, יש להוריד מהכתובה. כך, שאם הכתובה היא למשל 555,555 שקלים, והצדדים מכרו דירה, ונשאר להם אחרי סילוק חובות 600,000 לכל אחד, יראו את הבעל כאילו כבר שילם את דמי הכתובה האמורה.
אבל יש להבדיל, בין תביעות למזונות ילדים, שגם אם רוצים לנהל ברבנות (בית הדין הרבני), האישה עלולה למשוך את הדיון בנושא אל בית המשפט לענייני משפחה, להבדיל מהדיון בסכסוכים על הרכוש.
לכן, לא צריך לפחד, כמו שאומרים השופטים, אי אפשר "לקבל גם וגם", ולכן מי שתבעה בבית משפט לענייני משפחה, לא תקבל את הכתובה בנוסף לתביעתה, ככל שמה שקיבלה בחלקת רכוש עולה על הכתובה.
עו"ד כהן מספר, שאחרי שהגברים מקבלים תמונה נכונה על המצב המשפטי שלהם, יכול המשפט להתנהל על מי מנוחות, ולמרות הסמכויות המקבילות בישראל, אישה לא יכלה לקחת מבעלה במסגרת גירושין, את מה שלא מגיע לה.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס – כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין
עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

יום שישי, 11 בינואר 2019

עו"ד נועם קוריס – איך מוחקים מגוגל ?


עו"ד נועם קוריס –  איך מוחקים מגוגל ?
הסרת תוצאות שליליות ממנוע החיפוש של גוגל היא אפשרית, במקרים מסויימים גם פנייה בעתירה למוסד הבוררות של איגוד האינטרנט יכול לסייע. במקרים אחרים פנייה משפטית מדוייקת ונבונה תוכל לסייע.

להסיר תוצאות שליליות מגוגל זה דבר אפשרי, למרות שבהתייחס למנוע החיפוש גוגל עצמו, קבע בית המשפט בישראל מחד, כי "מנוע החיפוש אינו יוצר תוכן בעצמו, והמידע מוכנס באופן אוטומטי למנוע החיפוש של גוגל ולא יכול מבחינה מעשית לעבור בדיקה מקדמית של גורם אנושי אשר יבדוק את אותו מידע" ומאידך בפרשת טרור ברשת, הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב לגוגל, להסיר כל אזכור של שמות הנפגעים מהפרשה, בכל מקום בארץ ובעולם.
לא מזמן פנה אלי למשרדי נועם קוריס ושות', לקוח במייל וביקש לקבל שירותים משפטיים ממשרדי בכדי להסיר מהאינטרנט פרסומים לא מחמיאים שפורסמו בפייסבוק, באמצעות אתר הנושא את שמו ובמקומות נוספים, זה הזכיר לי סיפור שקרה לי, כשיום בהיר אחד בתחילת שנת 2016  רשמה חב' דומיין דה נט, שמחזיקה ברישיון מטעם איגוד האינטרנט, ולבקשת פלוני את שם המתחם המורכב משמי באנגלית עם סיומת ישראלית, ואפשרה לו לנהל אתר ובו פרסומים נגדי, גם לאחר שפניתי מספר פעמים לשירות הלקוחות הבעייתי שסיפקו לי בחברת דומיין דה נט, לא הופסקה ההפרה של זכויותיי.

יחד עם זאת, הגשתי עתירה עניינית לאחד ממוסדות איגוד האינטרנט הישראלי, שהינו מוסד ישוב הסכסוכים החלופי של האיגוד, ה IL-DRP, הפועל תחת כללי ה - IL-DRP הישראלי אשר אמורים להיות תואמים גם לכללי -DRP COM העולמיים.
גוף יישוב סכסוכים זה של איגוד האינטרנט עוסק במחלוקות לגבי שמות מתחם (url) המוכרים גם כשמות דומיינים, ובסמכותו להורות לרשם הדומיינים לבטל רישום של דומיין מסויים או להעביר את הבעלות בו, לגורם שעתירתו להעברת הבעלות בדומיין נמצאת מוצדקת.
בעשור האחרון פאנל IL-DRPהישראלי הכריע בעשרות עתירות שעניינן היה בעיקר ניסיונות לתפוס דומיינים הנושאים שמות של חברות מסחריות גדולות לצורך מכירתם תמורת כופר לאותן חברות, למשל עתירות של     חב' פייסבוק וגוגל שהתבררו והוכרעו על ידי הפאנל הביאו לתוצאה שעל מחזיקי הדומיינים היה למסור את השליטה בדומיינים  לחברות, ללא תנאי. 
בעניינה של פייסבוק למשל קבע מוסד הבוררות של איגוד האינטרנט שיש להעביר את הדומיין לשליטת פייסבוק, אף ללא תשלום הכופר שהציעה פייסבוק לשלם אז, בסך של 3,000 דולר
לאחרונה (26.7.2017) הכריע פאנל ה IL-DRP הישראלי בעתירה לשחרור שם הדומיין noam-kuris.co.il, ההכרעה שהינה תקדימית בישראל, איגוד האינטרנט קיבל את העמדה, שגוף מסחרי שמוכיח את זכותו והכרתו בשם מסויים הנכלל בשם שנרשם כמתחם מסויים (דומיין), תחת הסיומת co.il רשאי להגיש עתירה לשחרור או העברת בעלות בשם המתחם.
בהחלטת הפאנל נקבע עוד ובצורה תקדימית בישראל, שכאשר האתר המפורסם בשם המתחם עוסק בביקורות ובטרוניות כנגד הגוף המסחרי, הרי שיש בכך עוד ראיה שרישום שם המתחם מלכתחילה נעשה בחוסר תום לב ובצורה פסולה.
התקדים בהחלטת הפאנל מותח קו גבול לתופעת השיימינג נגד גופים מסחריים בישראל, ואף מצרף קביעות משמעותיות לכך שבמקרים כפי שנעשו לעניין noam-kuris.co.il, נעשה הרישום ופרסום האתר בצורה פסולה, מטעה וחסרת תום לב, בהתאם לכללים שנקבעו בנושא בעולם.

בצורה דומה הלינה גוגל על רישום הדומיין androidstore.co.il שגם הוא שוחרר לפי החלטת ה IL-DRP, וכך עוד שורה לא מבוטלת של שמות מתחם, ובין היתר דומיין ששוחרר לבקשת שלום עכשיו, חב' אסוס ב-  , asos.co.il קבוצת עזריאלי ושם המתחם azrieli.co.il, ועוד רבים אחרים.

אל המוסד ליישוב מחלוקות IL-DRP רשאי לפנות כל אדם, בשפה האנגלית, בין באמצעות עורך דין ובין בעצמו וללא עורך דין, בקשר לכל דומיין שלדעתו הוא יכול להיות המחזיק החוקי היחיד שלו.

המוסד הישראלי ליישוב מחלוקות IL-DRP, שואב כמובן את הכללים המדריכים אותו מהמקובל בעולם, כך שברור לכולם הצורך באחידות, בין הנעשה באינטרנט הישראלי, למה שנעשה באינטרנט במקומות אחרים.

במקרים אחרים, למשל של י' שהיא דמות בתחום החינוך, מנהלת בית ספר תיכון מוכר כבר עשרות שנים ואישה שמשדרת במינונים הנכונים את הסמכותיות הנדרשת והרכות המחייבת בכדי להיות אשת חינוך כמותה, שמנהלת בית ספר תיכון ואשר אלפים רבים של תלמידי תיכון עברו תחת ניהולה.

י' הגיעה אלי להתייעצות בנוגע לסיפור ישן מלפני 15 שנים אשר עדיין רודף אותה יום-יום, שעה שעה, והיא במצוקתה לא יודעת מה לעשות.

מסתבר שבעבר, לפני 15 שנים, נחשדה י' בנושא פלילי מסויים. היא נחשדה, נחקרה במשטרה והחשדות נגדה במלואם הופרכו כבר אז, שכן האמת הייתה שהיא לא עשתה שום דבר רע.

עוד מסתבר, שבזמנו כאשר היא נחשדה ונחקרה, סוקר העניין על ידי אתר החדשות הנצפה ביותר בישראל, כאשר בכותרת הכתבה באתר החדשות התנוסס שמה המלא בליווי כיתוב מאוד לא מחמיא, על כך שהיא חשודה בפלילים ונחקרה במשטרה.

אין לי' שום טרוניה כמובן כנגד משטרת ישראל, שכן המשטרה אז עשתה את עבודתה, בדקה טענות ועד מהרה הגיעה למסקנה שהטענות כנגד י' הינן עורבא ופרח ואין בהן כלום.

בזמנו גם, ובזמן אמת, היה סביר לפרסם את דבר החשדות והחקירה של י', והחקירה באמת התקיימה, כך שבעצם לא היה בכתבה שום הוצאת דיבה.

אותו אתר חדשות שכולנו מכירים, כולנו יודעים, הוא גם אתר אינטרנט חזק במיוחד, הכי חזק בישראל נכון לכתיבת שורות אלו. גוגל שכולנו מכירים, מאוד אוהב את הפרסומים מאותו אתר חדשות ונותן להם גם עדיפות משמעותית בכל חיפוש שמתבצע באמצעותו.

יוצא מכך, שהיום, 15 שנים אחרי שי' נחשדה, 15 שנים אחרי שהחשדות נגד י' הופרכו, עדיין כאשר מקישים את שמה של י' בגוגל התוצאה הראשונה שגוגל מפנה אליה, היא איך לא, הכתבה באתר החדשות שבה מופיעה שמה של י' ועובדת החשדות נגדה.

את גוגל וגם את אתר החדשות לא מעניין שהחשדות נגד י' נגנזו כבר מזמן וגם את אף אחד לא מעניין שהדברים מפורסמים בלשון הווה ולא בלשון זכר והתוצאה החד משמעית היום היא, שכאשר ילידה של י', תלמידיה של י' בתיכון, הורי תלמידיה וכל אחד אחר שמקיש את שמה בגוגל- נחשף דבר ראשון ועיקרי לכותרת- כאילו י' חשודה- עדיין.

אז נכון שלפי החוק היבש אין חובה על אותו אתר החדשות להסיר כתבה שהייתה "אמת לשעתה", ונכון שי' יכולה לפנות לאתר החדשות לפי חוק איסור לשון הרע, ולדרוש שתפורסם כתבה נוספת לפיה החשדות נגנזו, אבל בפועל ברור, שהכתבה הראשונה תמיד תמשוך יותר עניין ושתמיד בגוגל תשאר התוצאה הראשונה- תוצאה כאילו י' בחקירות משטרה.

אני מניח שהבעיה של י' היא בעיה של רבים ובאירופה למשל נחקקו חוקים בדבר "הזכות להישכח" מגוגל בעוד בארץ הייתה הצעת חוק דומה, שלא התקבלה.

האינטרנט הוא מקום חדש יחסית, אבל אני מניח גם, שזה רק עניין של זמן, עד שיבינו גם בישראל, שאין שום היגיון שעל עבירות חמורות ונוראיות מסוג פשע יש התיישנות לפי חוק, כך שהמשטרה למשל מנועה מלמסור מידע על פשע שביצע עבריין מורשע אם עברו 10 שנים מאז העבירה, ואילו כאשר יש רק "כתבה" ב ynet ולא צריך אפילו לפנות לרשויות בשביל המידע- אז לעולם אין התיישנות ולעולם המידע יוצג כנגד י', בתור המידע הראשון שכל אדם ידע עליה.
אם להיות יסודיים, כדאי גם לזכור שבעידן האינטרנט, תוצאות מסויימות עוד מתפזרת ונשמרות באתרים רבים ברחבי האינטרנט, רבים מהם גם כלל לא בישראל, אך דווקא היום אפשרי יותר להסיר תוצאות גם מאתרי 'שימור תוצאות' ברוח הדברים שמעלה סיפור מספר שכתבה מדונה על מיסטר פיבודי והתפוחים, היא סיפרה בפתח ספרה, שההשראה לספר באה מסיפור בן כ - 300 שנה, שסיפר לה המורה שלה לקבלה. והוא במקור חופר על ידי הבעל - שם - טוב (הבעש``ט), שהקדיש את חייו ללימוד ולעזרה לזולת.
הסיפור מספר על רב מסוים, שלאור טעות בפרשנות של ילד אחד, עיירה שלמה נשטפה בלשון הרע נגדו מבלי שניתנה לו האפשרות אפילו להתייחס וכאשר לאחר שהתבררו העובדות לאותו הילד והסתבר שאותו רב שילם מראש על תפוחים שנטל ממר פיבודי ולא גנב אותם, ביקש הילד לכפר על מעשיו ואותו הרב העלה את הילד על הר גבוה, וקרע לגזרים כרית נוצות גדולה שנטל עימו.

אין ספור הנוצות שהתפזרו ברוח החזקה מראש ההר, התפזרו בכל הכפר והמרחבים שסביבו. "גזרי הנוצות שהתפזרו לכל עבר", אמר הרב, "הן גזרי לשון הרע שפורסמו והרכילויות", עכשיו רק צריך לאסוף אותן חזרה אל תוך ציפת הכרית.

אם גם לכם או למישהו בסביבתכם יש בעיה דומה, אשמח אם תפנו אלי, אולי אוכל לסייע.

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין
עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, משטרת ישראל, הסרה מגוגל, הזכות להישכח

יום שבת, 29 בדצמבר 2018

עוד עתירה של האנס בני סלע נדחתה בעליון, אחרי הוופלים נדחתה גם הדפסת המסמכים.


עוד עתירה של האנס בני סלע נדחתה בעליון, אחרי הוופלים נדחתה גם הדפסת המסמכים.
לאחר שלאחרונה נדחתה עתירתו של האנס בני סלע בעניין החלפת הוופים בעוגיות, נדחתה בימים אל עתירה נוספת על ידי בית המשפט העליון, טענותיו של בני סלע בעניין ההדפסות וביזיון בית המשפט- נדחו.
ביוני 2014 הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע עתירת אסיר, שעניינה, בין היתר, הדפסת מסמכים מתוך מאגרי מידע משפטיים (עת"א 59278-06-14 סטל נ' שירות בתי הסוהר). ביום 21.7.2014 ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי פסק דין בעתירה, במסגרתו נקבע כי על שב"ס לאפשר הדפסת מסמכים, "במסגרת הסביר, ובכפוף לנהליו לעניין עלויות, של חומרים אשר מתבקשת הדפסתם ממחשב [שב"ס] המועמד לרשות האסירים".

3 שנים לאחר מכן, ביולי 2017, הגיש המבקש דנן, שלא היה צד להליך המשפטי בעת"א 59278-06-14, בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט במסגרת הליך זה. בבקשתו טען, כי שב"ס מתנער מחובתו לפעול בהתאם לפסק הדין שניתן בעתירה, ואינו מאפשר לו להדפיס מסמכים משפטיים. ביום 17.10.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה על הסף, וקבע כי הדרך הנכונה לברר את טענותיו של המבקש היא באמצעות הגשת עתירה חדשה. זאת, הן בשל העובדה שהמבקש לא היה צד לעתירה, הן לנוכח הזמן הרב שחלף מעת שניתן פסק הדין.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע


מכאן הבקשה החדשה במסגרתה מבוקש להורות על מתן שורה ארוכה של סעדים, שעיקרם השבת הדיון בעתירה לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בה לגופה.


בית המשפט העליון (כבוד השופט נועם סולברג) הכריע, שדין הבקשה להידחות, שכן היא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית. כפי שנקבע בפסיקה זה מכבר, המבקש, שלא היה צד להליך המשפטי במסגרת עת"א 59278-06-14, אינו רשאי להגיש בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט במסגרת הליך זה (ראו מ' קשת ביזיון בית-משפט 184 (2002)). בידו, אם ירצה בכך, להגיש עתירת אסיר חדשה.

הבקשה נדחתה אפוא, ללא צו להוצאות.     

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום רביעי, 24 באוקטובר 2018

פסק הבורר נגד ג'ו דן מור לא יבוטל


פסק הבורר נגד ג'ו דן מור לא יבוטל
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? - ערוץ 7

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

בית המשפט העליון הכריע לאחרונה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת י' שבח) מיום 19.6.2018 בהפ"ב 57328-11-17, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק בוררות מיום 4.10.2017 שניתן על ידי הבורר יעקב אנוך (להלן: הבורר).

המבקשת ג'ו דן מור בע"מ היא חברת תכנון ובניית כלי שייט שונים. המשיבה תהל מהנדסים ויועצים בע"מ, היא חברה המתמחה בתכנון, ייעוץ וביצוע של פרויקטים בתחום הטיפול במים ובשפכים בארץ ובעולם. ביום 3.4.2014 התקשרו המבקשת והמשיבה בהסכם תכנון-ביצוע בעניין פרויקט המנוהל על ידי המשיבה באגם וולטה שברפובליקת גאנה (להלן: הסכם הפרויקט או ההסכם). במסגרת ההסכם התחייבה המבקשת לתכנן, להקים ולהתקין דוברה שתשאב מים מהאגם ותעבירם למרכז טיפול במים בכפר סמוך. כן התחייבה המבקשת לבצע הפעלה ראשונית של הדוברה ולהעניק הדרכות לעובדי הפרויקט בקשר להפעלה. בהסכם הפרויקט נקבעו, בין השאר, לוחות זמנים לביצוע הפרויקט, מועדי תשלום ותנאים באשר לאופן הבנייה והמיקום של הדוברה. כן כלל ההסכם תניה לפיה כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים יתברר בהליך בוררות בהתאם לכללי בית הדין הבינלאומי לבוררות (ICC).

נועם קוריס

בין הצדדים נתגלעו מחלוקות באשר ללוחות הזמנים לביצוע הפרויקט ובאשר למיקום בו צריכה להיות מוצבת הדוברה, שבעקבותיהן שילמה המשיבה למבקשת עבור שירותיה רק 59% מהתמורה החוזית המוסכמת. כתוצאה מכך, הגישה המבקשת תביעת בוררות נגד המשיבה לגביית יתרת כספי התמורה החוזית בתוספת ריביות ופיצוי בעבור נזקים ישירים שנגרמו לה לשיטתה. בכתב הגנתה טענה המשיבה כי קיזזה מהתמורה החוזית המוסכמת מפני שהמבקשת איחרה בביצוע העבודות איחור ניכר ואף לא השלימה אותן כנדרש. כך, לדידה, בעוד שסוכם בין השתיים כי הדוברה תוצב במרחק של 850 מטר מקו החוף, המבקשת הציבה אותה במרחק של 727 מטר מקו החוף. בכך היא הפרה את הסכם הפרויקט באופן המקנה למשיבה זכות לקזז סכום של 218,986.91 דולר, הכוללים פיצוי מוסכם עבור האיחורים בביצוע העבודות וכן הוצאות שהוציאה עבור הזזת הדוברה ממקומה והשלמת העבודות שלא הושלמו כנדרש.

ביום 4.10.2017 ניתן פסק הבוררות. תחילה הבהיר הבורר כי פסק הבוררות יישען על הסכם הפרויקט בהיותו בהיר ויכול לשמש מקור להכרעה בכל הנקודות שבמחלוקת בין הצדדים. לאחר מכן פנה לדיון ביתרת התמורה החוזית. תחילה נמצא כי ההסכם מאפשר למשיבה לקזז 0.01% מהתמורה בגין כל יום איחור בלוח הזמנים הקבוע בו, וזאת עד לפיצוי מקסימלי בשיעור של 10% מהתמורה הכוללת. כן מצא הבורר כי המשיבה הוכיחה כי חלו איחורים חמורים בפרויקט, העולים על 100 ימים והרובצים לפתחה של המבקשת. משכך, נקבע כי המשיבה הייתה רשאית לקזז 10% מסך התמורה הכוללת בגין האיחור שגובהם 79,840 דולר. בתוך כך דחה הבורר את טענת המבקשת כי לוחות הזמנים שנקבעו בהסכם היו בלתי אפשריים מלכתחילה, וכי המשיבה הטעתה אותה ביחס אליהם. נקבע כי המבקשת נכנסה להסכם בעיניים פקוחות, הייתה מעורבת בניסוחו באופן חד-משמעי, ואין כל שמץ ראייתי לטענת ההטעיה.

עוד קבע הבורר כי המשיבה הייתה רשאית לקזז גם את ההוצאות שהוציאה בגין הזזת הדוברה ממקומה. כעולה מהסכם הפרויקט, המבקשת התחייבה לבצע את הפרויקט לשביעות רצונה של המשיבה. הוראה מסוג זה, שחזרה מספר פעמים במסגרת ההסכם, נועדה לוודא שעמדתה של המשיבה היא שתכריע בכל מחלוקת בין הצדדים ביחס לפרויקט. כמו כן, אין מחלוקת כי המשיבה סברה שמיקומה של הדוברה צריך להיות שונה מהמיקום בו היא הוצבה על ידי המבקשת. כך עלה הן מתכתובות שבין השתיים בהן הביעה המשיבה את מורת רוחה ממיקום הדוברה, והן מהסכם פשרה שנחתם ביניהן ביום 11.6.2015 (להלן: הסכם הפשרה), אשר אמור היה לפתור את הסוגיה שבמחלוקת, במסגרתו סוכם כי המבקשת תזיז את הדוברה. מכל האמור עולה כי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים על דבר מיקומה של הדוברה ידה של המשיבה על העליונה, ועל המבקשת היה להזיזהּ בהתאם לרצונה של המשיבה. ברם, משלא עשתה זאת, המשיבה נאלצה לבצע את העבודות בעצמה ועל כן היא זכאית לקזז את הסכומים שהיו כרוכים בכך. כן אישר הבורר קיזוזים נוספים שערכה המשיבה, ובמכלול אישר לה לקזז סך של כ-213,100 דולר מיתרת התמורה החוזית. לבסוף דחה הבורר את טענות המבקשת בדבר הנזקים שבגינם תבעה פיצויים.
ביום 26.11.2017 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הבורר מכוח הוראות סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק). ראשית נטען כי הבורר לא הכריע בשאלה מהו המיקום הנכון של הדוברה. לטענת המבקשת, מדובר בסוגיה מהותית ביותר בהליך הבוררות שבין הצדדים והיא בעלת משמעות כספית רבה עבורם. סוגיה זו נדונה בהרחבה בכתבי הטענות ובישיבות ההוכחות שהתקיימו לפני הבורר. שני הצדדים אף הגישו תשריטים, נתוני מדידת עומקי מים, נתונים לגבי מפלס המים באגם וכיוצא באלה. ברם, הבורר לא הבין את חומר הראיות שהוגש לפניו ואף לא עשה כל ניסיון להבין או למצער להורות על מינוי מומחים מטעמו. חלף זאת, הבורר הכריע במחלוקת שבין הצדדים רק על בסיס הוראה חוזית לפיה העבודה צריכה להתבצע לשביעות רצון המשיבה. משכך, קמה עילת הביטול המנויה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות שעניינה כי הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו. שנית, קביעת הבורר באשר לזכותה של המשיבה לקזז סכומים מיתרת התמורה החוזית נסמכת על פרשנות מרחיבה יתר על המידה שנתן הבורר לתיבה הלשונית "לשביעות רצונה של המזמינה" המופיעה בהסכם. פרשנות הבורר מעניקה בכורה לשביעות רצונו של המזמין ולגחמותיו ולא לתנאי ההסכם ולעולה ממנו, ובכך יוצרת מציאות מסחרית שבה מזמין עבודה יכול בנקל להתחמק מחובותיו הכספיים כלפי נותן השירות. תוצאת פסק הבוררות פוגעת אפוא בתקנת הציבור ועל כן מקימה גם את עילת הביטול המנויה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות.

ביום 19.6.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לביטול פסק הבוררות. נקבע כי הבורר אכן לא הכריע בשאלת המיקום הנכון של הדוברה, אולם מדובר בשאלה טכנית שההימנעות מההכרעה בה אינה פוגמת בתוקפו של פסק הבוררות. שכן, הבורר יכול היה לקבוע, בהתבסס על הראיות שהונחו לפניו, כי המבקשת הפרה את התחייבותה בהסכם ובהסכם הפשרה בנוגע למיקום התקנת הדוברה. בית המשפט עמד על כך שנספח להסכם הפרויקט קובע במפורש כי הדוברה תוצב במרחק של 850 מטר מקו החוף, וכך גם עולה מתכתובת מייל בין הצדדים לאחר החתימה על ההסכם ולפני הצבת הדוברה בפועל. על כך יש להוסיף את הסכם הפשרה אשר קובע כאמור כי הדוברה תועבר ממקומה. לפיכך, הבורר יכול היה לקבוע את שקבע אף מבלי להידרש לשאלה הטכנית בדבר המיקום הנכון של הדוברה. על כן, נדחתה טענת המבקשת לקיומה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות.

בית המשפט גם דחה את טענת המבקשת לקיומה של עילת הביטול המנויה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות. נקבע כי טענת המבקשת לפיה הבורר הכריע בסוגיית זכותה של המשיבה לקיזוז רק בהתבסס על חוסר שביעות רצונה, חוטאת לאמת. הבורר לא קבע כי קמה למשיבה זכות קיזוז רק משום שלא הייתה מרוצה, אלא שקמה לה זכות קיזוז נוכח הוראות ההסכם המעניקות לעמדת המשיבה מעמד בכורה. הבורר פירש את הסכם הפרויקט כך שעל המבקשת למלא אחר דרישותיה של המשיבה גם אם היא חולקת עליהן וסוברת שעמדתה היא הנכונה, ולכן במחלוקת בין הצדדים – ידה של המשיבה על העליונה. מכל מקום, נוסף על הוראות ההסכם העוסקות בשביעות רצונה של המשיבה, הבורר גם נסמך על הוראות הסכם הפשרה שקבע במפורש כי יש להזיז את הדוברה למקום המבוקש על ידי המשיבה. נוכח האמור, נדחתה גם טענה זו.

על פסק-דין זה הוגשה הבקשה לבית המשפט העליון.

לטענת המבקשת, פסיקת בית המשפט המחוזי מעקרת מתוכן את הוראת סעיף 24(5) לחוק הבוררות. בית המשפט המחוזי אישר בפסק דינו כי הבורר אכן לא הכריע בסוגיית מיקום הדוברה, שהיא סוגיה מהותית, וחרף האמור הכשיר את פסק הבורר. בהליכים מסוג זה, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בורר אלא כערכאה ראשונה הדנה בדבר קיומה של עילת ביטול, ואין זה מתפקידו של בית המשפט לבחון את מכלול הנסיבות שהובילו את הבורר למסקנות אליהן הגיע. עילות ההתערבות מצומצמות ומחייבות את בית המשפט להתמקד רק בשאלה האם הן מתקיימות ולא לרדת לעומק נימוקי פסק הבוררות. אין זה מוצדק שבית המשפט, בעת בחינת קיומה של עילת ביטול, יבצע הליך של ביקורת שיפוטית נרחב על פסק הבוררות תוך מתן פרשנות לנימוקי פסק הבוררות. המבחן צריך להיות בינארי, ומשלא ניתנה הכרעה בעניין מהותי עומדת לזכות המבקשת עילת ביטול. כל ניסיון לבאר את פסק הבוררות או להצדיק את נימוקי הבורר להימנע ממתן הכרעה עומד בסתירה לרציונל העומד בבסיס חוק הבוררות והוא התערבות מצומצמת של בית המשפט בפסקי בוררות.

כן טענה המבקשת כי שגה בית המשפט כשדחה את טענתה לביטול פסק הבוררות מכוח העילה הקבועה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות. תוצאת פסק הבוררות צפויה לגרום לפגיעה אנושה בתקנת הציבור. פסיקת בית המשפט, כמו גם פסק הבורר, מתעלמים לחלוטין מתנאי ההסכם, הקובע אמות מידה מדויקות ותנאים ברורים לחלוטין. בהסכם שכזה לא ניתן לקבוע כי צד מסוים הפר התחייבות חוזית או אחרת מבלי לרדת לעומקן של הטענות ומבלי לבחון את תנאי ההתקשרות של ההסכם. הותרת פסק הבוררות על כנו תיצור מציאות מסחרית ומשפטית שבה מזמין עבודה הנדסית יכול בנקל להתחמק מחובותיו הכספיים כלפי נותן השירות, באמצעות הכנסת תניה הקובעת כי העבודות תבוצענה לשביעות רצונו של המזמין. הבורר הקנה שיקול דעת חד צדדי ואבסולוטי למזמין העבודה, באופן המקנה עדיפות ברורה לצד החזק, ובית המשפט אימץ זאת שלא בצדק.

המבקשת טענה כי נסיבות המקרה מגלות כי ישנה הצדקה משפטית למתן רשות ערעור. מאחר שעסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק בורר, בפועל בית משפט זה משמש כערכאת ערעור ראשונה. כמו כן, בית משפט זה מתבקש להתערב בשאלות משפטיות מהותיות הנוגעות ללב דיני הבוררות בישראל – חשיבותו של הסכם הבוררות והתחייבויותיו המשפטיות והחוזיות של בורר כלפי המתדיינים לפניו, וכן העמקת ההבחנה באשר למצבים בהם פסק בורר עשוי לעמוד בניגוד לתקנת הציבור. אף בהיעדר חשיבות ציבורית, התערבות בית משפט זה מוצדקת במקרה דנן לשם תיקון השגיאות הקשות של הערכאות קמא. אשר על כן, מתבקש להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי, על ביטול פסק הבוררות ועל מינוי בורר חליפי לדיון בהליך.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, מצא בית המשפט העליון כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

ייאמר, כי הגישה הננקטת כלפי בקשות רשות ערעור המתייחסות לפסקי דין שעניינם ביטול או אישור פסקי בוררות זהה לזו הננקטת כלפי עניינים המגיעים לבית משפט זה ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 470/08 ‏כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, פסקאות 32-31 (4.3.2010) (להלן: עניין כרמל התפלה); רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (11.7.2000)). על כן, רשות ערעור תינתן במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר נגרם עיוות דין למי מהצדדים (ראו, למשל: רע"א 4453/18‏ דעדוש נ' אגודת גורן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ, פסקה 10 (15.7.2018);רע"א 5250/18 פאר נ' צור, פסקה 12 (2.8.2018)).

על אף ניסיונה של המבקשת לעטות על הבקשה מחלצות עקרוניות, ההשגות המועלות בה נוגעות כולן לנסיבות הקונקרטיות של הסכסוך בין הצדדים, ואין בהן כדי להצדיק התערבות בית משפט זה. המבקשת לא הצביעה על שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, וגם הסוגיות שהעלתה בלשון רפה נדונו לא אחת לפני בית משפט זה. אף אין לקבל את טענת המבקשת כי התערבות בית משפט זה מוצדקת לשם תיקון השגיאות של הבורר או של בית המשפט. השגות על דבר טעויות שנפלו בפסק בורר מקומן, אם בכלל, בהליך של בקשת רשות ערעור מכוח סעיף 29ב לחוק הבוררות. זאת, רק במקרים שבהם הצדדים להסכם הבוררות התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והסכימו כי ניתן לערער על פסק הבוררות מכוח סעיף זה. אינני סבור כי ההסכם בין הצדדים עונה על דרישות אלה, ומכל מקום טעויות בפסק הבורר אינן מקימות עילה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24 לחוק (וראו לעניין זה: רע"א 1242/15 מ. אדלר הנדסה בע"מ נ' קטן, פסקאות 9-8 (12.4.2016); רע"א 7192/10 קאלמא ווי בע"מ נ' אקסטל בע"מ (13.2.2011)). משכך, ודאי שלא קמה עילה למתן רשות ערעור. השגות על טעויות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אמנם יכולות להישמע במסגרת זו, אולם אין בטעות כשלעצמה כדי להצדיק רשות ערעור (וראו: רע"א 9501/10 ‏איזוליט מונופורם איטום (1985) בע"מ נ' חופרי השרון בע"מ (2.8.2011)).

בבחינת למעלה מהצורך, בית המשפט העליון התייחס למקצת מטענות המבקשת.

באשר להיקף הביקורת השיפוטית בעת דיון בבקשות לביטול פסק בוררות. מושכלות יסוד הן כי ההתערבות השיפוטית בפסק בוררות היא מוגבלת, וככלל המגמה היא לצמצמה ככל הניתן (להרחבה ראו: רע"א 3024/18 טי.אם.אף מדיה פורס שותפות מוגבלת נ' נחמני צפריר בע"מ, פסקאות 18-13 (12.6.2018) (להלן: עניין טי.אם.אף); רע"א 3680/00‏ גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605, 617-616 (2003)). אלא שצמצום ההתערבות השיפוטית כאמור אין משמעו הימנעות מוחלטת של בית המשפט מלבחון את פסקו של הבורר או מלפרש אותו. משמעות הצמצום היא אפוא בחינת פסק בוררות בכפוף לעילות המנויות בסעיף 24 לחוק בלבד ובראי המגמה המבכרת את קיומו על פני ביטולו (רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529, 543-542 (2005); רע"א 5991/02גוירצמן נ' פריד, פ"ד נט(5) 1, 9-8 (2004)). בית המשפט אינו חייב להורות על ביטול הפסק בהתקיים אחת או יותר מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק, אלא הוא רשאי להורות כן. על בית המשפט, בבואו לבחון פסק בוררות, להפעיל את שיקול הדעת שנמסר לו על ידי המחוקק בראי תכלית החוק לחיזוק מעמדו של מוסד הבוררות (ראו: עניין טי.אם.אףפסקאות 18-13).פרשנות לפיה על בית המשפט לבצע בחינה "בינארית" של עילות הביטול שבסעיף 24 לחוק, ולבטל פסק בוררות כל אימת שמתקיימת על פניה אחת העילות המנויות בסעיף בהתעלם לחלוטין מנימוקי הפסק ופרטיו, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק כאמור.

בראי האמור, אין יסוד למסקנה כי כל סוגיה שלא הוכרעה על ידי הבורר תצדיק את ביטול פסק הבוררות. פרשנות תכליתית לסעיף 24(5) לחוק מוליכה למסקנה כי רק אם סוגיה המצריכההכרעה לא קיבלה ביטוי בפסק הבוררות, יש הצדקה לביטולו (ראו גם: רע"א 1006/07 עומריעאהד חברה לבניין בע"מ נ' קרקעות עמק במרחב (1998) בע"מ, פסקה 21 (7.2.2008); רע"א 1021/04 קואופרטיב מפיצי תוצרת החלב של תנובה חיפה בע"מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצאת חקלאית בע"מ, פסקה 3 (26.10.2004)). מסקנה זו גם יכולה להתקבל מסעיף 26(א) לחוק, המאפשר להימנע מביטול פסק הבוררות גם בהתקיים עילת ביטול אם לא נגרם עיוות דין.

בענייננו, בית המשפט עמד על ההנמקות שבבסיס הכרעת הבורר ומצא כי השאלה בדבר מיקומה הנכון אינה שאלה המצריכה הכרעה. בית המשפט לא קבע זאת כלאחר יד, אלא התבסס על מכלול הראיות אשר הונחו לפני הבורר ומצא כי המחלוקת שבין הצדדים אכן באה לכדי פתרון בהסתמך על הסכמותיהם בלבד. פסק הדין מנומק ומבוסס, מסקנותיו מקובלות עליי ולא מצאתי כל הצדקה להתערב בו.

באשר לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות שעניינה תקנת הציבור, גם אני כמו בית המשפט המחוזי מוצא כי הפרשנות שהציגה המבקשת לקביעות הבורר חוטאת לאמת. הבורר לא קבע קביעה רחבה המעניקה שיקול דעת חד צדדי ואבסולוטי למזמין העבודה. הבורר קבע כי בנסיבות המקרה, לאחר בחינת אומד דעת הצדדים הקונקרטיים בעת כריתת ההסכם, זו הפרשנות שהצדדים עצמם התכוונו לתת לאמור בו. משכך, ובראי ההלכה הפסוקה לפיה יש לפרש עילה זו בצמצום ולייחס את השימוש בה לנסיבות חריגות בלבד (להרחבה ראו: עניין כרמל התפלה, פסקאות 58-55; ראו גם: רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ, פסקה 28 (6.10.2010); רע"א 2561/15 בראון נ' גונשיורובסקי, פסקה 12 (26.10.2015)).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.